העימות הפנימי בתוך מפלגת יהדות התורה עשוי לחשוף את התנהלותם של הנציגים החרדיים במהלך העברת חוק הגיוס ומכירתם של מאות בחורי ישיבות לצבא השמד

 

 

מפלגת יהדות התורה סוערת. העימות, שעד כה התנהל מתחת לשולחן באופן יחסי, הפך כעת להיות גלוי ונראה לעין כל, זאת כאשר חבר הכנסת משה גפני הודיע לאחרונה ליושב ראש הקואליציה כי הוא, כמו גם חבריו במפלגת דגל התורה, מתכוונים להצביע נגד חוק ירושלים שיזם שר החינוך נפתלי בנט. קידום הצעת החוק של בנט, האומר כי כדי לחלק את העיר ירושלים יצטרך כל ראש ממשלה להשיג את תמיכתם של מעל שמונים חברי כנסת שיביעו את תמיכתם בתוכנית, ספג מכה משמעותית לאור ההודעה של גפני, אך זהו אינו העיקר בסיפור ההולך ורוקם עור וגידים לנגד עינינו. מה שהופך את ההודעה הדרמטית של גפני לדרמטית הרבה יותר היא העובדה כי מספר אחד בהנהגת מפלגת יהדות התורה, חבר הכנסת יעקב ליצמן, תומך בחוק תמיכה עזה, זאת לנוכח קשריו ההדוקים עם מנהיג הבית היהודי.

גפני, מנגד, מתנגד להעברת החוק בגלל העוינות בינו לבין בנט ובגלל תמיכתו של זה האחרון במתווה הכותל האחרון.

סיפורו של חוק ירושלים אינו מעניינו, כך גם העימות בין ליצמן וגפני. מה שכן, העימות בין שני האישים הבכירים במפלגה מהווה הזדמנות נדירה לגלות אולי מה עמד מאחורי מכירתם של מאות ואלפי בחורי ישיבות לחיק צבא השמד.

חברי הכנסת החרדים היו שותפי הסוד להעברת חוק הגיוס. הם אלו שתמכו בו, והגיעו להסכמות עליו עם כלל חברות הקואליציה. חוק הגיוס, שכידוע מוכר את נשמתם של אלפים, המכונים בחוק "מכסות", מהווה את אחת מנקודות השפל העיקריות של הנציגים החרדיים בכנסת. כעת השאלה היא האם העימות בין שני האישים הבכירים במפלגה יביא לכך שפרטי ההסכם ייחשפו תוך כדי המאבק ביניהם, ויטילו אור על העברת חוק הגיוס הנורא.

 

שפל חדש לאתרים החרדיים: שר מהליכוד מגיע ללמד את החרדים כיצד ממגרים אלימות…

סימן נוסף לכך שלאתרי החדשות החרדיים אבדה הבושה: חבר הכנסת אמיר אוחנה זומן לאחרונה לראיון בלעדי באתר החרדי כיכר השבת, במטרה שיסביר לקהל הקוראים החרדי כיצד עליהם למגר את האלימות ההולכת וגואה בחברה החרדית, אלימות שמופנית כלפי החיילים החרדיים. כן, חבר הכנסת החילוני מהליכוד זומן כדי לחנך את הציבור החרדי כיצד עליו להתנהג. כאילו שהחברה החרדית "האלימה" צריכה אדם חילוני נאור כדי שיסביר לה כיצד מתמודדים עם שוליים קיצוניים. כאילו שהחברה החילונית היא החברה המופתית, חסרת האלימות, היכולה להטיף לציבור החרדי כיצד עליו להתנהג.

נראה שאין שפל אירוני יותר מזה אליו היו יכולים להגיע האתרים החרדים המגויסים למאבק בעד הגיוס. השאלה היא האם הם לא ראו לבדם את האירוניה בה חבר כנסת חילוני מגיע להטיף מוסר לציבור החרדי "האלים"? האם ידיהם לא רעדו לפני שהם פרסמו זאת מעל גבי אתרם? כנראה שלא.

הראיון המביש כלל סדרה של אמירות מצדו של חבר הכנסת הליכודי כלפי הצורך הדחוף בטיפול באלימות בחברה החרדית נגד החיילים מהמגזר.

חבר הכנסת אוחנה לא הסתפק בהתייחסות ישירה לתקיפות כלפי החיילים החרדיים, אלא דאג גם לחנך את הציבור החרדי בנוגע לקמפיין שבוצע לדבריו נגד החיילים, וטען כי הוא היה זה שהביא לאלימות הזו.

"זוהי הסתה לאלימות", אמר אוחנה לכתב כיכר השבת. הוא הוסיף ואמר: "ראינו אתמול אירוע של מעטפת נפץ שנשלחה לאחד הגייסים החרדים, ראינו לאורך החודשים האלה עליות מדרגה בכמה וכמה רמות, גם של ההסתה וגם של האלימות. לי אין ספק שאם לא נעצור בזה, ולא נטפל, ואני מתכוון למשטרה, לפרקליטות והכנסת, זה עלול להגיע למצבים קיצוניים".

מעטפת הנפץ שלא הייתה: כך נופח סיפור שולי לממדים אימתניים

כלי התקשורת יצאו ביום שלישי האחרון בכותרות ענק: "קיצונים שלחו מעטפת נפץ לביתו של ראש מדור גיוס חרדים בצבא". ההשוואה מבחינת התקשורת הייתה ברורה: כמו ארגוני הטרור – גם הנלחמים נגד הגיוס מתנהגים כמו אחרוני הפושעים, כך הוצגו כלל הנלחמים נגד הגיוס כחבורת עבריינים פליליים שמקומם בכלא. גם המסר חודד היטב כדי שייקלט במוחותיהם של הקוראים והמאזינים. הצורך באזעקת חבלן משטרתי שינטרל את "מכתב הנפץ", הובלט היטב בדיווחים, והגדרות כמו "חצו את הקווים", ו"רוצים להבעיר את השטח", נשמעו ברמה.

לצד העובדה ששליחת מכתבי נפץ מדומים לבתי העוסקים בקידומה של גזירת הגיוס – אינה דרכה של תורה, וגם לצורה בה נלחמים בגזירה יש חשיבות, והיא צריכה להיעשות בצורה שונה מהאופן בו התנהלו אותם גורמים אשר כנראה בגלל כאב ליבם חצו מעט את גבולות הטעם הטוב, עדיין, המקרה שדווח בתקשורת היה שונה לחלוטין ממה שקרה באמת. עד כדי כך שכנראה גם רס"ן יעקב רבי, שלביתו הגיעה מעטפת הנפץ, לא בדיוק הבין במי עסקו הכותרות הראשיות בכלי התקשורת. הצגת הדברים כאילו בוצע כאן אירוע טרור מהפכני חוטאת לאמת. על המכתב שנשלח היה כתוב מבחוץ כי מדובר במעטפת נפץ, כך לא מתנהלים אנשים המעוניינים להביא למותו של אדם כלשהו. את שליחת מעטפת הנפץ הם יסתירו בכל מאודם וינסו לשוות לה מראה רגיל ותמים. גם הגודל של המעטפה נתן למשפחת רבי מושג או שניים על מה שהוא מכיל, ובעיקר על מה שהוא אינו יכול להכיל. הם כמובן לא רצו לקחת סיכונים והזמינו למקום חבלן שהודיע שניות ספורות לאחר מכן כי אכן אין מדובר במעטפת נפץ.
בכך הסתיים הסיפור, שבולטים ממנו וחמורים ממנו פי כמה מתרחשים מידי יום בלי שהציבור ישמע על כך. אבל כאן לתקשורת היה אינטרס בדבר, ותוך דקות ספורות הידיעה על "מעטפת הנפץ" שלא הייתה, הפכה להיות הנושא הכי חם בחדשות.

מאיר פרוש תוהה: ממי נתניהו מפחד; השאלה היא ממה מאיר פרוש מפחד

טור מלא רהב התפרסם בימים האחרונים בעיתון 'המבשר'. על החתום היה חבר הכנסת מיהדות התורה, מאיר פרוש. בכותרת הטור פנה פרוש אל ראש הממשלה נתניהו ובו תהה – ממי ראש הממשלה מפחד. פרוש מוסיף ומציין בטורו כי עד כה נתניהו היטיב לעמוד מול הלחצים מבית ומחוץ.

בטורו כותב פרוש: "ראש הממשלה נתקף בפחד מפני גורמים רפורמיים והחליט להקפיא אתחוק הגיור והנחה לא לקדם הליכי חקיקה בענין החוק עד לקבלת המלצות צוות שמינה תוך חצי שנה בנושא. ואני תמה, ראש הממשלה: ממי אתה מפחד?".

בהמשך מכתבו מסביר פרוש כי ראש הממשלה עומד בהצלחה מול לחצים שונים ורבים: "אתה עומד בלחצים איתנים מול אלה שמסבירים "במתק" מדוע לא כדאי להתעקש על בניה ברחבי יהודה ושומרון, ואתה ממשיך, ובצדק, לעמוד על כך שתהיה בניה יהודית בכל מקום – ואתה מקבל פיק ברכיים מאותם גורמים כשהם צווחים נגד עקרונות היהדות?" תוהה פרוש.

עוד כתב סגן השר: "אתה ניצב איתן מול כוחות שונים שמבקשים לגרור שוב את ישראל למשא ומתן וותרני עם הפלסטינים, כי אתה מבין כי העמידה על העקרונות שהם לטובת המדינה חשובה יותר מכל – ואתה נופל בפח שטומנים לך אותם גורמים בדיוק כשהם נלחמים נגד תורת משה?". בקיצור, מאיר פרוש הפך למושיעם של היהודים, ולקול הקורא העיקרי נגד כניעות העלולים לכרסם בחומת הדת. או לפחות כך הוא חושב שנאמין כולנו. אבל, לא פרוש, אין הרבה שקונים את מתק שפתיך.

השאלה היא ממה אתה מפחד, מר פרוש. מדוע הפקרת את מיטב בנינו אל עמקי פי שחת, אל המקום הנמוך ביותר שניתן להעלות על הדעת – הצבא הישראלי? מדוע יצאת למסע הסברה בו ניסית לספר כי היעדים מתמלאים בנושרים, על אף שאתה יודע שההפך הוא הנכון? ואחרון, אחרון: מדוע וויתרת על שריד בית המקדש, ונתת לרפורמים בו דריסת רגל? ממי אתה – מאיר פרוש – מפחד?

למה אינך נעמד בעוז ובגאון על משמרת היהדות, אלא נכנע לאויבי הדת?

 

מדינת ישראל מציגה: שחיתות והלבנת הון זה בסדר; אי התייצבות בלשכת הגיוס – עונשה מאסר בפועל

הרחוב שממול לביתו של היועץ המשפטי לממשלה אינו שקט לאחרונה. מפגינים המגיעים אליו כמעט מידי יום, עוצרים את התנועה באזור, מניפים שלטים וזועקים סיסמאות בגנותו של היועץ המשפטי ומערכת החוק הישראלית. קצפם עלה לאור העיכוב הרב בהגשת כתב אישום כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, לנוכח הפרשיות הפליליות בהם נקשר שמו.

כזכור, בתקופה האחרונה נחקר ראש הממשלה סביב שלל פרשיות שנקשרו בשמו. הראשונה שבהם היא פרשיית הצוללות, בה עלה חשד לשוחד שהוענק לראש הממשלה וסביבתו מצדה של חברת הספנות הגרמנית. החקירה השניה נוגעת לקשריו של נתניהו עם מוציא לאור עיתון מתחרה לשופרו שלו. והפרשייה השלישית נוגעת למתנות שקיבל נתניהו מידידים, אילי הון.

שלושת הפרשיות לא הביאו עד כה את רשויות החוק לבצע מהלכים משמעותיים נגד נתניהו. למען האמת דבר לא נעשה עד כה. נתניהו ממשיך לקבל אבטחה מהמדינה, לזכות במשכורת על חשבון משלם המיסים הישראלי ולהכתיב את הטון כולו במדינת ישראל. הוא לרגע לא חשב להשעות את עצמו. אבל אם אותו עדיין ניתן להבין איכשהו, הרי שאת היועץ המשפטי לממשלה, את הבג"ץ, את רשויות החוק הממהרות לפגוע בכל מי שבשם חרדי יכונה – אותם לא ניתן להבין. או שמא כן ניתן להבין. כאשר מדובר בחרדים, וודאי כאלו שביצעו את העבירה הנוראה מכל ולא התייצבו בלשכת הגיוס, בגלל שזו היא אמונתם, וכך הורו להם רבותיהם – הם חייבים לקבל עונש ראוי ומרתיע. הם מאיימים על שלטון החוק במדינת ישראל, ואחראים לכל הצרות שפוקדים את הארץ, אבל ראש ממשלה, או כל אדם אחר שאינו בשם חרדי יכונה – אם הוא עובר על החוק הכול בסדר. מוותרים לו על עברותיו, והוא יכול להמשיך ולהנהיג את המדינה בשלווה.

ההשלכות של הכנס הגדול נראות בשטח

לא עברו ימים רבים מאז הכנס הגדול נגד הגיוס שהתקיים באיצטדיון ברקליס שבניו יורק ואיחד בתוכו למעלה מ-26 אלף בני אדם, צעירים ומבוגרים, זקנים ונערים, אברכי כולל ועובדי כפיים, שהתאחדו כולם מאחורי הדאגה לגורלם של צעירי ארץ ישראל הנופלים למלתעות הצבא, ונראה כי ההתנהלות מול הגיוס לצבא כבר הפכה להיות שונה.
מדיווחים המגיעים למערכת עולה כי הורים לבני ישיבות רבים, בעיקר מערי הפריפריה, שלא היו מודעים עד כה לסכנה הגדולה בהגעה ללשכת הגיוס – החלו לדון בעניין מחדש, ורבים, רבים מתוכם מנעו מילדיהם מלהגיע ללשכת הגיוס מתוך ידיעה כמעט ברורה כי הדבר יביא לגיוסם של הבנים.
דיווחים נוספים מספרים על המונים רבים מקרב הציבור החרדי בארץ ובחו"ל שהחלו להבין את המצב הקשה המפיל חללים רבים, ומכאן ועד להצטברות הלחץ על הנציגים החרדיים בכנסת ועל העסקנים השונים בדרישה כי יחלו להילחם בתופעה הקשה – הדרך קצרה מאוד.

הכנס הגדול הראשון מסוגו ממשיך לעורר הדים ולגייס את דעת הקהל הציבורית לטובת ההבנה כי חובה לשנות את המצב הקשה ולהילחם בו בכל הכוח. אך יותר מכך, כינוס הבזק מסייע לאותם צעירים שכבר החלו בנפילה למלתעות הגיוס, שאצל חלקם זה קרה לאחר שהשתכנעו בידי הגייסים, ואצל חלקם – שכמו רבים נוספים – נפלו לכך בעל כורחם לאחר שלא הסתדרו עם פתרון מתאים מול השלטונות, וכעת, על פי המדווח, הבחורים הללו החלו בניסיונות מחודשים להימלט משורות הצבא, ואף פנו לעסקנים שונים במטרה שידריכו אותם כיצד יוכלו להימלט מטבעת החבל המתהדקת כלפיהם.

נערים אלו סיפרו, כי העצרת הגדולה, שהביאה את סיפורם של אלו המתגייסים לצבא, גרמה להם לאזור חושים ולהימלט בכל הכוח מזרועות הצבא המתהדקות סביבם, כאשר מחלקם כבר סר עול הגיוס בחסדי שמיים.

בכניסה אל המתחם בו התקיימה העצרת

האם אין גזירת גיוס? הנה כל ההוכחות שיש

למרות כל הטענות על כך שאין כלל גזירת גיוס, ועל אף ניסיונות ההכחשה השונים, – העובדות מדברות בעד עצמן, והם חדים וברורים. חוק טל מחייב גיוס של אלפי חרדים מידי שנה, כאשר כל שנה המספר אמור לעלות בעוד מספר רב של בחורים.
אומנם, הליבה של הציבור החרדי, אלו שיש להם גב חזק וקהילה תומכת מאחוריהם, אינם צריכים לחשוש מדבר, עבורם גזירת הגיוס היא משהו שהתרחש אולי בתקופת הצאר ניקולאי אי שם ברוסיה הרחוקה ולא כאן בישראל של שנת תשע"ז. אבל כמובן שהמצב האמיתי הוא שונה לחלוטין, גזרת הגיוס חיה וקיימת, לא עבורם, אלו שמתגוררים בעיר בני-ברק ויש מאחוריהם קהילה חזקה ותומכת, לא כלפי הציבור החסידי או הליטאי ברובו, אלא עבור אלו שאינם מתגוררים בערים החרדיות המובהקות, אלו שאין מאחוריהם קהילה חזקה שתעמוד מאחוריהם. מדובר במאות אלפים רבים של בחורים ואברכים המשויכים לציבור החרדי ועומדים על סף אובדן. זה יכול להיות דניאל מהעיר יבניאל, זה גם נתנאל מבת-אל ואחייה מישוב נריה – הם, הם אלו העומדים בלב ליבה של גזירת הגיוס.
הציבור החרדי כולל בתוכו – לצד מאות האלפים הנמצאים במיינסטרים של הציבור החרדי – בציבור החרדי בארץ המונה כולו למעלה ממיליון נפש יש גם את מאות האלפים שאין מאחוריהם קהילות חזקות, או את אלו המתגוררים ביישובי הספר, עבורם ישנה ועוד איך גזירת גיוס. בעוד חברם מהחדר הסמוך יכול לישון לו בשלווה במיטתו שבפנימיה, הם נאלצים לחשוש מכל סירנה מתקרבת שעלולה אולי להביא למעצרם.
החוק שמחייב את יעדי הגיוס – חוק תיקון 19-21 – הוא חוק ככל החוקים, ולמען קיומו ישנו מנגנון משומן היטב המפעיל שורה ארוכה של גייסים, טכניקות שונות ומאכערים העושים ימים כלילות במטרה להפיל עוד בחור ועוד בחור אל תוך ציפורני הצבא.
כך מצאו את עצמם 774.4 בחורים ואברכים חרדיים נמצאים על הכוונת של מילוי המכסות (5200 לצבא ו-2000 לשירות האזרחי רק בשנה זו), וכך גם הולכים ותוכפים הפניות למשרדי ההצלה, פניות העומדות כעת על ממוצע יומי של 25 פניות!

הישיבה ששיתפה פעולה עם רשויות הצבא

היסטורית החקיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בראשית ימי מדינת ישראל הונהג הסדר בשם "תורתו אומנותו", לפיו בני ישיבות יוכלו לדחות גיוסם לצה"ל, כדי שיוכלו להתמקד בלימוד תורה בישיבה. מספר בני הישיבה שבהסדר הלך וגדל עם השנים ומאז ראשית שנות ה-70 הוא עומד במרכזו של ויכוח ציבורי בחברה הישראלית שאף גולגל כמה פעמים לפתחו של בג"ץ.

רוב תלמידי הישיבות שגיוסם נדחה במסגרת ההסדר הם חרדים, ורבים מהם דוחים את גיוסם מדי שנה עד שהם נפטרים משירות צבאי. בציבור הדתי-לאומי נוצרו במהלך השנים מסגרות המאפשרות דחיית גיוס לשנה-שנתיים לצורך לימודים תורניים במכינה קדם צבאית, ומסלול ההסדר הכולל שירות פעיל מקוצר. מספר נמוך יחסית של בני נוער מהציבור הדתי דוחה גיוס בהסדר תורתו אומנותו באופן דומה למקובל בציבור החרדי, לצורך לימוד בישיבה גבוהה, כאשר חלקם מתגייס מאוחר יותר לשירות צבאי רגיל, חלקם לשירות צבאי במסגרת ישיבות ההסדר, חלקם משרתים שירות מקוצר במסגרת הסדרים כדוגמת הסדר מרכז ושלב ב' (ומאוחר יותר גם חלופות בדמות שירות לאומי אזרחי), ומעטים מהם אינם מתגייסים כלל.

תוצאת לוואי של דחיית הגיוס למי שתורתו אומנותו הייתה הגבלת יכולת התעסוקה של גברים בחברה החרדית, משום שהפסקת הלימודים לשם עבודה, או לימודים אקדמאים, טמנה בחובה אפשרות גיוס, עקב ביטול מעמד 'תורתו אומנותו'. לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 החלה מדינת ישראל לדון בצורך להגביר את שילוב המגזר החרדי בשוק העבודה הישראלי.

הסדר "תורתו אומנותו"

ב-9 במרץ 1948, בשלב הראשון של מלחמת העצמאות, טרם הקמת המדינה, הורה ראש המפקדה הארצית של ההגנה ישראל גלילי כי "נתקבלה החלטה כי בני הישיבות, לפי רשימות מאושרות, פטורים משירות בצבא. לתלמידים המסוגלים יינתן אימון להגנה עצמית במקום תלמודם". באוקטובר 1948 השיב בן-גוריון בוועדת הביטחון של מועצת המדינה ש"יש 400 בחורי ישיבה, שהם כולם בגיל צעיר ושאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות, ושהם גם בארצות אחרות שוחררו מגיוס", ועל כן הוסכם לשחררם. ב-9 בינואר 1951 כתב דוד בן-גוריון למנהל משרד הביטחון ולרמטכ"ל: "על יסוד סעיף 12 בחוק שירות בטחון, שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות."

בסוף שנות ה-50 קבע סגן שר הביטחון, שמעון פרס, כי תלמיד ישיבה שיעבור את גיל 25 ויחליט להתגייס, יגויס רק לשלושה חודשי אימונים ("טירונות שלב ב'") ומשם יועבר לצבא המילואים.

בשנת 1968 הוגבל המספר, בהוראת שר הביטחון משה דיין, ל-800 בחורי ישיבה מצטרפים חדשים מדי שנה להסדר.

בשנת 1970 הוגשה עתירה לבית המשפט העליון נגד אי־גיוסם של כ-5,000 בני ישיבות אז. בפסק הדין שכתב אלפרד ויתקון נאמר כי בית המשפט אינו רואה לנכון לקיים הליך שיפוטי בשל טענת מי שאינו צד לדיון, וכן משום שמדובר בנושא ציבורי ש"מוטב להשאירו בידי הגורמים הפוליטיים האחראים לכך".

בשנת 1977, כאשר הליכוד עלה לשלטון ומנחם בגין הקים קואליציה שבה השתתפה אגודת ישראל החרדית, הוסרה המכסה למצטרפים להסדר "תורתו אומנותו", כחלק מההסכם הקואליציוני. גם קודם לכן לא נעשה שימוש מעשי במכסה כדי לחייב בני ישיבות להתגייס.

בשנים 1970–1986 הוגשו שלוש עתירות לבג"ץ נגד ההסדר, וכולן נדחו. בנימוקו לדחיית האחרונה שבהן כתב השופט אהרן ברק כי "לשר הביטחון סמכות ליתן דחיית שירות ביטחון לבחורי ישיבה, ולא הוכח כי השימוש בשיקול הדעת הינו, בנסיבות העניין, בלתי סביר."

אחוז בני הישיבות הכלולים בהסדר עלה משמעותית במהלך השנים. בשנת 1974 רק 2.4% משנתון הגיוס היו תחת ההסדר, מספר זה הגיע ל-9.2% בשנת 1999. באמצע 2005 נכללו בהסדר 41,450 איש, כ- 0.6% מהתושבים. משרד האוצר הציג נתונים המצביעים על עלייה יחסית במספר האברכים הכלולים בהסדר – בעוד מספר התלמידים גדל בהיקף של 237% בין השנים 1985 – 1998, מספר האברכים גדל באותו פרק זמן בשיעור של 354%. בשנת 2011 הגיע מספר המצטרפים החדשים להסדר לכ-7700, מתוכם כ-6700 חרדים.

ועדת הכהן

ב-1986 מונתה ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לבחינת מצב גיוס תלמידי ישיבות. בראש ועדת המשנה עמד חבר הכנסת הרב מנחם הכהן ממפלגת העבודה, וחברי הוועדה הנוספים היו חברי הכנסת בנימין בן אליעזר, שרה דורון, הרב חיים דרוקמן, מיכה חריש, רפאל פנחסי ויוסי שריד. דין וחשבון הוועדה הוגש ב-1988. ההמלצה הראשונה של הוועדה הייתה לחזור למצב שלפני שנת 1975, דהיינו שרק תלמידי ישיבות מוכרות וישיבות תיכוניות יוכלו להיכנס להסדר. בנוסף, המליצה הוועדה ליצור מסגרת של מעין "עתודה אקדמאית" לבוגרי ישיבות, בה יוכל כל תלמיד ישיבה ללמוד מגיל 18 ועד גיל 24. בתום תקופה זו, יעמדו התלמידים בבחינות, וסך של 200 התלמידים המצטיינים בכל שנה יקבלו פטור מלא משירות ביטחון ויורשו להמשיך בלימודיהם. יתרת התלמידים יגויסו לשירות מקוצר בן כשנה, ולאחריו ישובצו במערכי המילואים של צה"ל וישרתו שירות מילואים בכל שנה תוך תיאום מועדי השירות עם ראשי הישיבות. עוד המליצה הוועדה לקבוע מכסה של שלושה אחוזים משנתון הגיוס של תלמידי ישיבות שיוכלו להצטרף להסדר "תורתו אומנותו". המלצות הוועדה לא יושמו באופן גורף.

ועדת טל

בדצמבר 1998, בעקבות עתירה נוספת לבג"ץ, הוא פסק שסמכותו של שר הביטחון לפטור מועמד לשירות ביטחון משירות צבאי, אינה כוללת הענקת פטור גורף לכלל תלמידי הישיבות. בעקבות כך, ב-1999 מונתה ועדת טל, בראשות השופט בדימוס צבי טל, במטרה לגבש הצעת תיקון לחוק. הוועדה הונחתה לנסח את הצעת החוק כך שתאפשר לשר הביטחון לפטור תלמידי ישיבות משירות צבאי ללא הגבלה ובמקביל לבחון את היבטי הסוגיה ולהמליץ על הסדרים לחלק מהציבור החרדי, כגון מסגרות ייחודיות והורדת גיל הפטור. באפריל 2000 הוגש דו"ח הוועדה, וב-23 ביולי 2002 עבר בכנסת "חוק טל" המאפשר המשך מתן פטור לבחורי הישיבות בכפוף לתנאים המפורטים בו. בגיל 22 יקבל בחור ישיבה שנת הכרעה בה יוכל לבחור האם להמשיך ללמוד או לצאת לעבוד. מי שיבחר לעבוד יוכל לבחור בין שירות צבאי מקוצר של שנה וארבעה חודשים ומילואים לפי צורכי הצבא, לבין שירות אזרחי של שנה, ללא שכר ועם אפשרות עבודה נוספת. שתי האופציות הן מגיל 222. בנוסף יורחבו מסגרות לשירות בצבא כמו הנח"ל החרדי. תאכף ביתר קפדנות בחינת השוהים תחת ההסדר.

היחס לוועדת טל בקרב הרבנים הליטאים לא היה אחיד. חלקם סברו כי אין לשתף פעולה כלל עם עבודת הוועדה, משום שהיא בחנה גם דרכים להגביר גיוס חרדים. הרב אהרן יהודה לייב שטינמן הוביל קו שלפיו יש לשתף פעולה עם הוועדה כדי להסדיר את מעמד בני הישיבות, ומקורבו מרדכי קרליץ, בנו של הרב נסים קרליץ, היה הנציג הבכיר של החרדים בוועדה. חברי הוועדה ביקרו במהלך עבודתם בבתיהם של הרב שטיינמן ושל הרב שמואל הלוי וואזנר, ובישיבת פורת יוסף, שבה נפגשו עם הרב שלום כהן. הרב ברוך מרדכי אזרחי הופיע בפני הוועדה בשליחות הרב יוסף שלום אלישיב. לאחר שסיימה עבודת טל את עבודתה בשנת תש"ס (2000) שיגר הרב שטיינמן מכתב תמיכה לקרליץ ובו כתב: "באתי בדברים אלה להודות לך על המאמצים הגדולים אשר עשית למען שכל בחור ישיבה יוכל ללמוד תורה כל זמן שירצה בלי שום הגבלה". קבוצת של עשרים וחמישה רבנים וראשי ישיבות, ובהם הרב נסים קרליץ, הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי, הרב ברוך מרדכי אזרחי והרב אביעזר פילץ, צרפו את חתימתם למכתב.

לעומת זאת, קבוצה של רבנים בולטים הביעה התנגדות נחרצת לכל שיתוף פעולה עם הוועדה, בהם הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, הרב משה שמואל שפירא, הרב שמואל אוירבך, הרב יחיאל מיכל פיינשטיין והרב משולם דוד הלוי סולובייצ'יק. בשנת תש"ס (2000) פרסמו שישה מחברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה כרוז נגד כוונת ועדת טל לבצע שינויים בהסדר גיוס בני הישיבות, ובו נכתב: "אין לעשות כל שינוי אפילו כל שהוא ממה שהיה, ולבל יעיזו גורמים מבחוץ להכתיב דרכו וצורתו של עולם התורה, שכל רצונם להמעיט הלומדים… ובל יפחידונו באיומים שמחויבים אנו לקבל הצעותיהם ומזימותיהם, כי לא מפיהם אנו חיים, כי אם מהבטחת הבורא שלא תשתכח תורה מישראל". מלבד הרבנים ליפקוביץ, שפירא ואוירבך, חתמו על הכרוז הרב אברהם יעקב זלזניק, הרב זלמן רוטברג והרב חיים פנחס שיינברג. מספר שבועות לאחר מכן פורסם גילוי דעת על ידי עשרים ראשי ישיבות, בהם הרב ברוך רוזנברג והרב יצחק שיינר, ובו הם מצטרפים להתנגדות לשינויים כלשהם בהסדרי הגיוס של בני הישיבות.

על פי דרישת רבנים נמנע חבר הוועדה הרב אשר טננבוים מלחתום על החלטותיה. במקום זאת צירף "חוות דעת יחיד" ובה דרש שלא לבצע שום שינוי מההסדר שהיה קיים מאז קום המדינה. בעקבות זאת כתבו לו הרב מיכל יהודה ליפקוביץ והרב משה שמואל שפירא מכתבי הוקרה.

על רקע החלטות הוועדה נתגלעו חילוקי דעות בין הרב משה שמואל שפירא לבין הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן. הרב שפירא שלח אליו מכתב אישי ובו ביקש ממנו שלא להיכנע לדרישות הבג"ץ ולסרב לכל הצעת פשרה, ובין השאר כתב: "ומהנסיון הוא שהדרך היחידה פה בארץ הקודש הוא לעמוד בתוקף מוחלט על כך כי אין לגעת בישיבות הקדושות ובהיכלי התורה, ורק על ידי עמידה תקיפה ישמר המצב הקיים". ביולי 2002, ערב ההצבעה בכנסת על חוק טל ובעקבות חילוקי הדעות הללו, פרש הרב שפירא מחברותו במועצת גדולי התורה של דגל התורה, בנימוק שאינו יכול לקחת אחריות על הנעשה בתחום זה על ידי נציגי המפלגה.

ביולי 2005 הודיעה המדינה לבית המשפט העליון כי הניסיון לשנות את ממדי ההתגייסות לצבא בקרב בני הישיבות באמצעות חוק טל נכשל כליל. בשלוש השנים שמאז חקיקתו הוא הביא לגיוס עשרות בודדים של בני ישיבות בלבד. ביולי 2009 הודיע אגף כוח אדם בצה"ל לצוות המעקב הפרלמנטרי לישום חוק טל, כי מספר מקבלי דחיית השירות גדל בצורה משמעותית, לעומת גדילת ההתגייסות של בני-הישיבות שקיבלו את הדחייה. בכך נכשל לחלוטין השילוב בצה"ל באמצעות חוק טל.

עיקרי ההסדר

על מנת להיכלל בהסדר "תורתו אומנותו" יש להיות צעיר יוצא צבא (גבר בגילאים 18–54 הכשיר לשירות צבאי) ולהיות תלמיד בישיבה גבוהה מגיל 16, או לסיים לימודים בישיבה תיכונית.

על פי ההסדר, על תלמיד ישיבה הרוצה להצטרף להסדר להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה, ולא לעסוק בכל עיסוק אחר שמקובל לקבל בגינו תמורה. לאחר אישור ראש הישיבה ומזכיר ועד הישיבות, צה"ל נותן אישור לדחיית שירות. האישור תקף לחצי שנה ויש לחדש אותו בסוף התקופה. אפשר לדחות את השירות עוד ועוד, עד גיל 41, שבו ניתן פטור מלא משירות ביטחון. קודם לכן, בגיל 31, ניתן פטור לאבות לחמישה ילדים, ובגיל 35 מוענק פטור לאבות לארבעה ילדים.

שירות שלב ב' מתאפשר מגיל 27 לאבות לשני ילדים ומגיל 29 לשאר.

במסגרת התוכנית הכלכלית לשנת 2003 בוצע שינוי בהסדר ביוזמת משרד האוצר, וניתנה לתלמידים האופציה לצאת לעבוד בגיל 23 לצד המשך הלימודים התורניים.

תפוגת חוק טל

ב־21 בפברואר 2012 פסק בג"ץ שחוק טל אינו חוקתי, ולכן הכנסת לא תוכל לשוב ולהאריכו מעבר למועד פקיעת תוקפו, 1 באוגוסט 2012. מנהיגים וח"כים חרדים הביעו תגובות נחרצות נגד פסיקת בג"ץ, הרב שמואל אויערבך, למשל, כתב: "על דבר הגזירה הנוראה לפגוע בלב היהדות, אשר חושבים על גיוס בני הישיבות חלילה וחלילה וח"ו לא תהא כזאת בישראל".

בחודש מאי 2012 הקימה הממשלה את הוועדה לקידום השוויון בנטל, בראשות חבר הכנסת יוחנן פלסנר כדי לגבש חלופה לחוק טל, באופן שיבטל את דחיית גיוסם של בני הישיבות ללא הגבלה במספרם, הוועדה כללה נציגים ממפלגות הקואליציה למעט נציגי המפלגות החרדיות שהחרימו את הוועדה, והודיעו כי לא ישתפו פעולה עמה. לקראת סיום עבודתה כחודש וחצי לאחר שהוקמה, הודיע ראש הממשלה על פירוק הוועדה, זאת לאחר שמספר נציגים ממפלגות הקואליציה פרשו ממנה, לאחר שהתנהלות הוועדה הייתה שלא לרוחם.

לאחר ביטול חוק טל, פרסמו ראשי הישיבות הוראה לתלמידיהן לא לחתום על מסמכים בלשכת הגיוס מעבר לאישור הפרטים האישיים, וחלק אף הורו לא להתייצב כלל עם קבלת זימון ללשכת הגיוס.

ועדת פרי

לאחר הקמת ממשלת נתניהו השלישית במרץ 2013, הוקמה ועדת שרים בראשותו של יעקב פרי, שהמליצה על תוכנית גיוס אשר לפיה יהיו פטורים מגיוס רק 1,800 "מתמידים" בכל שנתון. הוועדה קבעה כי יוטלו סנקציות כלכליות על ישיבות שלא יעמדו ביעדי הגיוס, ואילו ישיבות בעלות אחוזי גיוס גבוהים יתוגמלו כספית. כמו כן המליצה הוועדה כי אם יעדי הגיוס לא יתממשו, ייפתחו הליכים פליליים כנגד המסרבים להתגייס.

ביולי 2013 הניחה הממשלה על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק: להסדרת גיוסם של בני ישיבות לצה"ל ולשילובם בשירות אזרחי.

ועדת שקד

לאחר שוועדת פרי הגישה את מסקנותיה, ולאחר שהחוק עבר בכנסת בקריאה ראשונה, קמה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת החוק בעניין השוויון בנטל בשירות הצבאי, בשירות האזרחי ובשוק העבודה, ולהסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות בראשות חברת הכנסת איילת שקד מהבית היהודי ("ועדת שקד"), שתפקידה לגבש את טיוטת החוק שיוגש לכנסת. בוועדה נכחו נציגי החרדים שהשמיעו את התנגדותם לחובת גיוס תלמידי ישיבות, בשאר המפלגות נתגלעו ויכוחים שונים, הבולט מביניהם היה מחלוקת בין סיעת "יש עתיד" לסיעת "הבית היהודי", האם יש להטיל על המשתמטים מגיוס סנקציות כלכליות או פליליות. בפברואר 2014 לאחר התערבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אישרה ועדת שקד את סעיף הסנקציות הפליליות בחוק השוויון בנטל. בתגובה לאישור המלצות ועדת שקד, התקיים כינוס של מנהיגי כל הפלגים של הציבור החרדי, ובו הוחלט להכריז מלחמה נגד המלצות הוועדה. ב-12 במרץ 2014 הוצג בכנסת חוק הגיוס של ועדת שקד ואושר בקריאה שנייה ושלישית ברוב גדול מול מתנגד אחד (ח"כ יוני שטבון). לאחר תיקון החוק התבססו בציבור החרדי שני זרמים. את מחנה הרוב מוביל הרב אהרן לייב שטיינמן המורה על שיתוף פעולה עם דרישות הצבא לעניין ההתייצבות וקבלת הדיחוי או פטור על פי החוק. את המחנה השני מוביל הרב שמואל אוירבך המורה שאין להתייצב בלשכת הגיוס כלל. בספטמבר 20144 נערך בירושלים כינוס רבנים המתנגדים להתייצבות, ובהם ראשי ישיבות ליטאים המזוהים עם "בני תורה", רבני העדה החרדית, אדמו"רים ורבנים ספרדים ובהם הרב דוד בצרי והרב בן ציון מוצפי.

תיקון חוק הגיוס

על פי ההסכמים הקואליציוניים עם המפלגות החרדיות, הוכנסו בנובמבר 2015 תיקונים לחוק, בין היתר הם מאריכים בכמה שנים את תקופת ההסתגלות, ודוחים את האפשרות להטלת סנקציות פליליות על תלמידי ישיבות עד 2023, אז יוכל להחליט זאת שר הביטחון אם לא יתמלאו יעדי הגיוס. התיקון עבר ברוב של 49 מול 36 מתנגדים.

יחד עם זאת משרד הביטחון החל להשקיע מליוני שקלים בהקמת פלוגות ומשרדים שונים ומיוחדים, שתפקידם הוא לשכנע או להביא בכל מחיר מתגייסים חרדים לצבא.

מסגרות שירות מיוחדות לחרדים ולדתיים

  • גדוד טוביה, שנודע גם בשם גדוד בני הישיבות, היה גדוד שפעל בירושלים במלחמת העצמאות, בחודשים מאי-נובמבר 1948. הגדוד היה פרי הסכמה של המרכז למפקד העם מצד אחד ואיגוד הישיבות בארץ ישראל מצד שני. מטרת הגדוד הייתה שילובם של בני הישיבות שהתגוררו בירושלים במערך ההגנה על העיר. חיילי הגדוד עסקו בביצורים בקו החזית, אך לא נלחמו. בגדוד שירתו בני כל הישיבות בירושלים, ומכל קצות הקשת ישיבתית – ליטאים לצד חסידים ובני ישיבה מישיבת מרכז הרב.
  • הנח"ל החרדי, בשנות השישים פעל גדוד של הנח"ל החרדי, שהיה תחת חסותה של תנועת צעירי אגודת ישראל.
  • גדוד נצח יהודה (גדוד 97, נקרא בעבר הנח"ל החרדי, משום שהיה שייך לפיקוד הנח"ל) הוקם על ידי צה"ל בשיתוף עם רבנים ומשרד הביטחון, על מנת לאפשר לחרדים לשלב שירות צבאי קרבי עם המשך השמירה על אורח חייהם. עד שנת 2008 שירת הגדוד תחת פיקודה של החטיבה המרחבית שבבקעת הירדן. בסוף אותה שנה עבר הגדוד לשרת תחת פיקודה של החטיבה המרחבית "מנשה" באזור ג'נין. כיום הגדוד מהווה חלק מחטיבת כפיר.
  • שח"ר (ראשי תיבות של "שילוב חרדים") הוא מיזם לשילוב חיילים חרדים בתפקידים עורפיים בצבא. הקבוצה הראשונה התגייסה בנובמבר 2007 למערך הטכני של חיל האוויר, ובעקבות הצלחת הפרויקט פתחו עוד חילות (חיל המודיעין, חיל הים, אכ"א, אט"ל) מחזורי גיוס במודל שח"ר, כשהם נעזרים בניסיון של חיל האוויר. הצבא מציין בפני המועמדים כי בכל הבסיסים פועלים רב צבאי, בית כנסת ושיעור תורה יומי, אוכל כשר למהדרין, ושירות לצד גברים בלבד במעגל הראשון של העבודה. כמו כן הוא מדגיש את ההכשרה המקיפה הניתנת למתגייסים, המאפשרת פרנסה בתחום לאחר תום השירות.
  • מחלקות הומוגניות לבני ישיבות: באחדות מחטיבות צה"ל התקיימו מחלקות שכל חייליהן הן בני ישיבות הסדר, כך שנשמר בהן צביון דתי. ראש אכ"א, האלוף אלעזר שטרן, ביטל את רוב המחלקות ההומוגניות של בני הישיבות שהיו נהוגות עד כניסתו לתפקיד, והפך אותן למחלקות משולבות של בני ישיבות וחילונים. כך ביטל את מחלקות בני הישיבות בחטיבות הצנחנים וגולנ, אך ביטל את ההחלטה בתחילת 2008.

שירותם של בני ישיבות נשואים ובעלי משפחות כרוך בעלות גבוהה עבור צה"ל, משום שהם זכאים לתשלומי משפחה של אלפי שקלים בחודש. ב-2011 נקבע מנגנון בהסכם בין משרד האוצר לצה"ל, לפיו יועברו לצה"ל תקציבים מיוחדים עבור כל חייל המשרת במסלולי שח"ר או שלב ב'. בנוסף, נקבע תמריץ תקציבי לצה"ל, שאם יצליח לגייס חיילים למסלולים המיועדים לחרדים מעבר למכסות מסוימות, יקבל תוספת תקציבית נוספת.

יחס הציבור החרדי לגיוס חרדים

בחודש פברואר 2014 לאור התקדמות חקיקת חוק גיוס חדש הכולל אפשרות של סנקציות פליליות כנגד חלק מבני ישיבות שלא יתגייסו, התכנסו בבני ברק חברי במועצות גדולי וחכמי התורה של אגודת ישראל, דגל התורה וש"ס לכינוס משותף נדיר. חברי המועצות דרשו לעצור את החוק המתגבש וקראו לבני הישיבות לא להיכנע לפיתויים ולאיומים ולא להתגייס לצה"ל. כמו כן קראו להשתתף בעצרת תפילה המונית. עצרת זו התקיימה בכניסה לירושלים בראש חודש אדר ב', והשתתפו בה מאות אלפי חרדים שמחו על החוק החדש.

כמו"כ היהדות החרדית ממשיכה להילחם בכל כוחה בגזירה הנוראה שהומטה עליה.